WORD להורדת ההשלמה כקובץ

אחרי "חמישים ומאתיים מכות" – שהוא סוף הדרשות על ארבעת הפסוקים הראשונים של "ארמי אובד אבי", וקודם "כמה מעלות טובות", נוסיף כדלהלן:

 

וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.   (דברים כו ט)

 

וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה - זה בית המקדש, כמו שנאמר: 

"לִהְיות עֵינֶיךָ פְתֻחות אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיום, אֶל הַמָּקום אֲשֶׁר אָמַרְתָּ 'יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם',

לִשְׁמועַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקום הַזֶּה;

וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ, וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה,

וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקום שִׁבְתְּךָ, אֶל הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמַעְתָּ, וְסָלָחְתָּ."                  

(תפילת שלמה בחנוכת המקדש, מלכים א ח, כט - ל)

 

דבר אחר: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה -

אתה מוצא ביעקב שראה אותו בנוי, וראה אותו חרב, וראה אותו בנוי,

שנאמר: "וַיִּירָא וַיּאמַר: מַה נּורָא הַמָּקום הַזֶּה " - הרי בנוי,

                        "אֵין זֶה " - הרי חרב, 

                        "כִּי אִם בֵּית אֱ-להִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" - הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא.

(ספרי דברים פיסקא שנב על בראשית כח, יז) 

 

דבר אחר: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה - יכול זה ארץ ישראל? 

כשהוא אומר:  "וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת " - הרי ארץ ישראל אמורה! 

ומה תלמוד לומר "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקום הַזֶּה "? 

בשכר ביאתנו "אֶל הַמָּקום הַזֶּה", נתן לנו "אֶת הָאָרֶץ הַזּאת"     .(ספרי דברים פיסקא שא)

 

 

 וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת - מלמד שחפץ בנו ה', כמו שנאמר:

"אִם חָפֵץ בָּנוּ ה', וְהֵבִיא אותָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר הִיא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ."

(במדבר יד, ח)

 

דבר אחר: וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת – יכול היא הפסולת של שאר הארצות!

תלמוד לומר "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ " - ארץ שפירותיה שמנים כחָלָב ומתוקים כדבש -

ללמדך שארץ ישראל גבוהה ומתוקה ומשובחת מכל הארצות.      (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תא) 

 

 

אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ -  ר' אליעזר אומר: "חָלָב" - זה חֲלֵב הפירות, "דבש" - זה דבש תמרים.

רבי עקיבא אומר: "חָלָב" - זה חָלָב ודאי, "דבש" - זה דבש היערות.

(מכילתא דרשב"י יג, ה)

פעם אחת נכנס רבי לבני ברק, ומצא שם אשכול רובץ כעגל בן שלש שנים. 

פעם אחת הלך ר' יהושע לסכנין, ומצא עז רבוצה תחת התאנה,

וחלב שותת ממנה, ודבש יוצא מן התאנה ומתערבין זה בזה.

(מדרש תנאים לדברים)

 

דבר אחר: אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ - אין עם ישראל מתברך אלא בארץ הזאת, כמו שנאמר: 

        "הַשְׁקִיפָה מִמְּעון קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ,

כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבותֵינוּ - אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ."  (דברים כו, טו)   

"אשר נשבע לאבתיך" -  הכל בזכות אבותיך.                                   (מכילתא דרשב"י יג, ה)

 

וממשיכים "כמה מעלות טובות".

 

 

            -            -            -            -            -            -            -            -            -            -

השלמת סיפור יציאת מצרים לסדר ליל פסח לתושבי ארץ ישראל

הרב ד"ר דוד מישלוב, מושב חמד 50295,   djm765@gmail.com (טל: 9607156-03)

זה זמן רב חשים רבים כי שיבתנו לארץ ישראל והקמת מדינת ישראל חייבות לקבל ביטוי הולם בכל תחומי חיינו.  עלינו להכיר טובה לה' על כל הטוב שגמלנו, ואפילו בתקופות שבהן חרדים אנו לעתידנו בגלל ירידות במצבנו הכללי.

מתוך כך נולד העמוד הבא, שאני מגישו בזה לציבור הרחב.  הוא נועד לשימוש בליל הסדר, בשעה שאנו מודים לה' על הטוב שגמלנו עד היום ("טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו").  העמוד בשימוש במשפחתי כבר כעשר שנים, ולאחרונה גם בני משפחה ומכרים נוספים משתמשים בו. 

במשנה וברמב"ם קבעו שעלינו לדרוש בליל הסדר בפרשת "ארמי אובד אבי" עד סוף הפרשה (דברים כו, ה - ט).  זוהי פרשת "מקרא ביכורים", המסכמת באופן תמציתי את סיפור גלותנו במצרים וגאולתנו משם, והמשמשת יסוד להבעת תודתו של מביא הביכורים (בקיץ, בין שבועות לסוכות).  פרשה זו היא חוט השדרה של ההגדה.  אנו קוראים את ארבעת הפסוקים הראשונים של הפרשה בשלמותם, אחד אחד, ואחר כך אנו מפרקים כל פסוק לקטעים, ועל כל קטע אומרים דרשות שונות האמורות להעמיק את הבנתנו בכתוב.

אך במשך כל שנות גלותנו נמנענו מלדרוש בפסוק החמישי שבפרשה: "ויביאנו אל המקום הזה (הכוונה היא למקום המקודש שאליו היו מביאים את הביכורים במהלך הקיץ), ויתן לנו את הארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש."  בזמן הגלות לא יכולנו לקרא פסוק זה; הוא עמד בניגוד כה חד למציאות החיים שהיינו שרוים בה בחשכת הגלות, עד שאמירתו היתה מצערת אותנו, בשעה שרצינו לשמוח ולהודות לה' על גאולת מצרים.  ועוד, לא רצינו שיחשוב מאן-דהו שארץ זו או אחרת בגלותנו היא "הארץ המובטחת".

העובדה שדרשו בפסוק הזה בעבר נרמז בפיוט ההודיה "דיינו", הבא בסיום כל הדרשות על פסוקי "ארמי אובד אבי".  הפיוט כולל את הפיסקה "אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה לנו את בית הבחירה – דיינו."  זאת אומרת, גם בכניסה לארץ ישראל בלבד היה די שנכיר טובה למקום, כלשון המשך הפיוט.  הפיוט מסתיים בפיסקה "על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו .... ונתן לנו את התורה, והכניסנו לארץ ישראל, ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עוונותינו."  אמנם טרם זכינו לבנין בית הבחירה, אך יש לקוות כי בזכות הכרת הטוב על מה שקיים נזכה להתקדם אל עבר שאיפתנו הגדולה ההיא.

ההוספה המוצעת בזה בנויה בסגנון של הדרשות על הפסוקים הקודמים בפרשת "ארמי אובד אבי", דהיינו סגנון מעורב של – "כמו שנאמר ...", "יכול ...", "פלוני אומר".  כך הוא משקף את ריבוי המקורות ומקיים "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". 

מובן כי הוספה זו מתאימה רק לנו, תושבי ארץ ישראל.

הדברים דלעיל נכתבו בהתאם לדברי המשנה (פסחים י, ד):  "ודורש מ-'ארמי אובד אבי' עד שיגמור כל הפרשה כולה", וכן פסק הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ז, ד), והוסיף: "וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו - הרי זה משובח", וכן אנו מסיימים את הפיוט: "והכניסנו לארץ ישראל ובנה לנו את בית הבחירה" וגו'.  אנו תקווה כי בעוד שנים מועטות נזכה שרוב עם ישראל יחיה בארץ ישראל, ושיבנה בית המקדש בב"א.

 

WORD להורדת ההשלמה כקובץ